פסק-דין בתיק ת"א 18172-05

מבוא

בפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע, מר דניאל יחזקאל, יליד חודש ספטמבר 1962, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.8.00 (להלן: "התאונה").

ביום 5.6.08 נמחקה בהסכמה התביעה נגד הנתבעת 2 לאחר שהנתבעים הודיעו שככל שיימצאו חבים, הנתבעת 1 תישא במלוא החבות.

הנתבעים בסיכומיהם לא חלקו על התרחשות התאונה, נסיבותיה וחבותם. הנתבעים גם לא חקרו את התובע לגבי התרחשות התאונה ונסיבותיה (סעיף 3 לתצהיר התובע, פרו' 6.11.11). הנתבעים בסיכומיהם חלקו על נכותו הרפואית והתפקודית של התובע ונזקיו מהתאונה (ראה סעיף 48 לסיכומי הנתבעים). 

הנכות הרפואית

בתיק זה נקבעה נכותו של התובע על ידי ועדה של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולפי סעיף 6ב. לחוק מדובר בנכות שנקבעה על פי דין המחייבת לצורך תביעה זו (ראה גם החלטתו של בית המשפט מיום 5.7.06).

התובע צירף לתצהירו (נספח ט') דו"חות של הוועדות הרפואיות של המל"ל שדנו בעניינו ובין היתר את הדו"חות מימים 28.8.05  ו- 2.4.06.

בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 28.8.05 נכתב בסעיף סיכום ומסקנות כדלקמן:

" הועדה מחליטה לתת לנפגע להנות מהספק ומעניקה לו 5% נכות לפי סעיף 37(8)(א) מתאריך 1.1.01 לצמיתות בגין שבר בחוליה 2 D . מאידך ממצאי הדמיה אחרים והבדיקה הקלינית אינם מזכים בנכות נוספת לא בהיבט הנוירולוגי ולא בהיבט האורטופדי.

זמנית 25% נכות מתאריך 23.11.00 עד 31.12.00"

באותו דו"ח, הוועדה ביקשה חוות דעת של פקיד תביעות לעניין תקנה 15, קבעה לתובע 5% נכות צמיתה לפי תקנה 37(8) (א) וציינה בסיפא לפרוטוקול הוועדה "לא סופי".

בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 2.4.06 נדון עניינו של התובע בהקשר תקנה 15 לתקנות המל"ל ונקבע כי המצב סופי, אין מקום להפעיל את תקנה 15 ונכותו הרפואית הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור 5% לפי תקנה 37(8)(א) מיום 1.1.01.

התובע מפנה בסעיף 20 לסיכומיו לקביעה של נכות רפואית בשיעור 5% בגין התאונה כאמור לעיל ובהמשך (סעיף 32 לסיכומיו) טען שנגרמה לו פגיעה תפקודית ופגיעה בכושר ההשתכרות בשיעור גבוה יותר לפי אובדן הכנסה בפועל שהוכח על ידו.

מנגד, הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 10 לסיכומים) מפנים לפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל מיום 22.10.06 וטוענים כי על פי החלטת הוועדה הנ"ל לתובע לא נותרה נכות רפואית בגין התאונה וכי הקביעה המחייבת על פי דין היא קביעת הוועדה הרפואית לעררים שמבטלת את החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל מדרג ראשון שקבעה לתובע נכות רפואית בשיעור 5%.

בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.10.06 (לא איתרתי את העמוד הראשון לפרוטוקול) נכתב בסעיף סיכום ומסקנות, בין היתר, כדלקמן:

" הועדה דוחה את ערר התובע ובנוסף ממליצה לבטל את הנכות שנקבעה לו על ידי ועדה מדרג  I מיום 2.4.06 דהיינו הנכות בגובה 5% בגין שבר בחוליה 2 D אשר לדעת הועדה לא קיים. אי לכך מציעה הועדה לתובע למשוך את ערעורו מאחר ואי משיכת הערעור תגרום לביטול הנכות שניתנה".

הנתבעים אינם חולקים על כך שהתובע משך את הערר שהגיש (מפנה לפרו' דיון קדם משפט מיום 6.2.07 בו הודיעה ב"כ הנתבעים כי התובע הגיש ערר אך משך אותו וכן לסעיף 17 לסיכומי הנתבעים).

עולה אפוא כי הנתבעים לא חולקים על כך שהתובע פעל על פי המלצת ועדה רפואית לעררים של המל"ל ומשך את ערעורו. לפי עמדת הוועדה אי משיכת הערר הייתה גורמת לביטול הנכות שניתנה ולפיכך משפעל התובע על פי המלצת הוועדה ומשך את הערר, עולה שהנכות הרפואית שנקבעה לו בוועדה הרפואית מדרג ראשון בשיעור 5% לא בוטלה ועומדת בעינה.